מְחִתָּה noun feminine terror, destruction, ruin, in poetry (especially Proverbs) — absolute ׳מ Proverbs 10:14 8t.; construct מְחִתַּת Proverbs 10:15; Proverbs 14:28; —

1. a. terror, Isaiah 54:14 ("" עשֶׁק), Jeremiah 17:17; = object of terror, Jeremiah 48:39 ("" שְׂחֹק).

b. dismay, Proverbs 21:15 (opposed to שִׂמְחָה).

2 ruin, of strongholds Psalm 89:41; רָזוֺן ׳בְּאֶפֶס לְאֹם מ Proverbs 14:28 without people is ruin to a prince (opposed to הַדְרַתמֶֿלֶךְ); דַּלִּים ׳מ רֵישָׁם Proverbs 10:15 the ruin of the poor (is) their poverty; as consequence of evil-doing לְפֹעֲלֵי אָוֶן ׳מ Proverbs 10:29 (opposed to מָעוֺז); of fools לֿוֺ׳מִּי כְסִיל מ Proverbs 18:7, compare Proverbs 13:3 (opposed to שֹׁמֵר נַפְשׁוֺ); קְרֹבָה ׳מִּי אֱוִיל מ Proverbs 10:14 the mouth of a fool is imminent ruin.

חֵת, חִתִּי see above

וְלִמְחִתָּ֖ה וּ֝מְחִתָּ֗ה וּמִ֨מְּחִתָּ֔ה ולמחתה ומחתה וממחתה לִמְחִתָּ֑ה למחתה מְחִתַּ֖ת מְחִתַּ֥ת מְחִתָּ֥ה מְחִתָּה־ מְחִתָּה׃ מחתה מחתה־ מחתת lim·ḥit·tāh limchitTah limḥittāh mə·ḥit·tāh mə·ḥit·tāh- mə·ḥit·taṯ mechittah mechitTat məḥittāh məḥittāh- məḥittaṯ ū·mə·ḥit·tāh ū·mim·mə·ḥit·tāh umechitTah ūməḥittāh uMimechitTah ūmimməḥittāh velimchitTah wə·lim·ḥit·tāh wəlimḥittāhInterlinear Greek • Interlinear Hebrew • Strong's Numbers • Englishman's Greek Concordance • Englishman's Hebrew Concordance • Parallel Texts