[מָקַק] verb decay, rot, fester, figurative pine away (Late Hebrew id.; Aramaic (ᵑ7) מְקַק); —

Niph`al Perfect3plural נָמַ֫קּוּ Psalm 38:6, ׳וְנ consecutive Isaiah 34:4; Ezekiel 4:17; 2masculine plural וּנֶמַקֹּתֶם consecutive Ezekiel 24:23; Imperfect3feminine singular תִּמַּק Zechariah 14:12; 3masculine plural יִמַּ֫קּוּ Leviticus 26:39, יִמָּ֑קּוּ Leviticus 26:39; 3feminine plural תִּמַּקְנָה Zechariah 14:12; Participle plural נְמַקִּים Ezekiel 33:10; —

1 fester, of wounds Psalm 38:6 ( + הבאישׁ, see באשׁ).

2 rot, rot away, עֵתנָיו תִּמַּקְנָה בְחֹרֵיהֶן וּלְשׁוֺנוֺ תִּמִק בְּפִיֶ˜הם ׃ Zechariah 14:12 (plague upon foes of Jerusalem).

3. moulder away, of צְבָא הַשָּׁמַיִם Isaiah 34:4 ("" וְנָנֹלוּ כַּסֵּפֶר הַשָּׁמַיִם.

4. of pining away by reason of (בְּ), as punishment for, iniquity Ezekiel 4:17; Ezekiel 24:23; Ezekiel 33:10; Leviticus 26:39 (twice in verse).

Hiph`il Infinitive absolute הָמֵק, transitive בְּשָׂרוֺ ׳ה Zechariah 14:12 a causing his flesh to rot.

הָמֵ֣ק ׀ המק וְנָמַ֖קּוּ וְנָמַ֙קּוּ֙ וּנְמַקֹּתֶם֙ ונמקו ונמקתם יִמַּ֙קּוּ֙ יִמָּֽקּוּ׃ ימקו ימקו׃ נְמַקִּ֖ים נָ֭מַקּוּ נמקו נמקים תִּמַּ֣קְנָה תִּמַּ֥ק תמק תמקנה hā·mêq haMek hāmêq nā·maq·qū Namakku nāmaqqū nə·maq·qîm nemakKim nəmaqqîm tim·maq tim·maq·nāh timMak timMaknah timmaq timmaqnāh ū·nə·maq·qō·ṯem unemakkoTem ūnəmaqqōṯem venaMakku wə·nā·maq·qū wənāmaqqū yim·maq·qū yim·māq·qū yimMakku yimmaqqū yimmāqqūInterlinear Greek • Interlinear Hebrew • Strong's Numbers • Englishman's Greek Concordance • Englishman's Hebrew Concordance • Parallel Texts