שֹׁטֵר noun masculine official, officer (properly scribe, secretary? or from original meaning as arranger, organizer?); — absolute ׳שׁ Proverbs 6:7, ׳שׁו2Chronicles 26:11; plural שֹׁטְרִים Deuteronomy 1:15 +, etc.; — apparently subordinate officer, judicial, civil or military (compare Dr^{Deuteronomy 1. 15} Gray^{Numbers 11:16}); organizing people for marching Joshua 1:10; Joshua 3:2 (both E), compare Deuteronomy 20:5,8,9; appointed over Israel by Egyptian overseers Exodus 5:14, compare Exodus 5:6; Exodus 5:10; Exodus 5:15; Exodus 5:19 (all J); elsewhere + זְקֵנִים Numbers 11:16 (E), Deuteronomy 29:9; Deuteronomy 31:28; + שֹׁפְטִים Deuteronomy 16:18; 1 Chronicles 23:4; 1 Chronicles 26:29, + ׳ז and ׳שֹׁפ Joshua 8:33 (R^D), and ( + רָאשִׁים) Joshua 23:2 (R^D), Joshua 24:1 (E, or R^D); ׳שֹׁט as minor judges also Deuteronomy 1:15; הַמְשָֽׁרְתִים אֶתהַֿמֶּלֶךְ ׳שֹׁט 1 Chronicles 27:1, chosen from Levites 2Chronicles 19:11; 34:13 (+ סוֺפְרִים, שׁוֺעֲרִים); as title of individual 2 Chronicles 26:11 ("" הַסּוֺפֵר); of ant, אֵיןלָֿהּ קָצִין שֹׁטֵר וּמשֵׁל Proverbs 6:7.

הַשֹּֽׁטְרִים֮ הַשֹּׁטְרִ֖ים הַשֹּׁטְרִים֮ הַשּׁוֹטֵ֑ר השוטר השטרים וְשֹֽׁטְרִ֗ים וְשֹׁ֣טְרֵיכֶ֔ם וְשֹׁ֣טְרָ֔יו וְשֹׁטְרִ֖ים וְשֹׁטְרִ֣ים ׀ וְשֹׁטְרִ֥ים וְשֹׁטְרֵיהֶם֩ וְשֹׁטְרֵיכֶ֑ם וְשֹׁטְרָ֑יו וּלְשֹֽׁטְרָ֑יו וּלְשֹׁ֣טְרָ֔יו ולשטריו ושטריהם ושטריו ושטריכם ושטרים לְשֹׁטְרִ֖ים לשטרים שֹֽׁטְרֵ֧י שֹֽׁטְרֵי֙ שֹׁטְרֵ֥י שֹׁטְרָ֖יו שֹׁטֵ֥ר שטר שטרי שטריו haš·šō·ṭə·rîm haš·šō·w·ṭêr hashshoTer hashshoteRim haššōṭərîm haššōwṭêr lə·šō·ṭə·rîm leshoteRim ləšōṭərîm shoTer shoteRav shoteRei šō·ṭə·rāw šō·ṭə·rê šō·ṭêr šōṭêr šōṭərāw šōṭərê ū·lə·šō·ṭə·rāw uleshoteRav ūləšōṭərāw veShoteRav veShotereiChem veshotereiHem veshoteRim wə·šō·ṭə·rāw wə·šō·ṭə·rê·hem wə·šō·ṭə·rê·ḵem wə·šō·ṭə·rîm wəšōṭərāw wəšōṭərêhem wəšōṭərêḵem wəšōṭərîmInterlinear Greek • Interlinear Hebrew • Strong's Numbers • Englishman's Greek Concordance • Englishman's Hebrew Concordance • Parallel Texts