4ומישע מלך־מואב היה נקד והשיב למלך־ישראל מאה־אלף כרים ומאה אלף אילים צמר׃ 5ויהי כמות אחאב ויפשע מלך־מואב במלך ישראל׃ 6ויצא המלך יהורם ביום ההוא משמרון ויפקד את־כל־ישראל׃ 7וילך וישלח אל־יהושפט מלך־יהודה לאמר מלך מואב פשע בי התלך אתי אל־מואב למלחמה ויאמר אעלה כמוני כמוך כעמי כעמך כסוסי כסוסיך׃ 8ויאמר אי־זה הדרך נעלה ויאמר דרך מדבר אדום׃

9וילך מלך ישראל ומלך־יהודה ומלך אדום ויסבו דרך שבעת ימים ולא־היה מים למחנה ולבהמה אשר ברגליהם׃ 10ויאמר מלך ישראל אהה כי־קרא יהוה לשלשת המלכים האלה לתת אותם ביד־מואב׃ 11ויאמר יהושפט האין פה נביא ליהוה ונדרשה את־יהוה מאותו ויען אחד מעבדי מלך־ישראל ויאמר פה אלישע בן־שפט אשר־יצק מים על־ידי אליהו׃ 12ויאמר יהושפט יש אותו דבר־יהוה וירדו אליו מלך ישראל ויהושפט ומלך אדום׃

13ויאמר אלישע אל־מלך ישראל מה־לי ולך לך אל־נביאי אביך ואל־נביאי אמך ויאמר לו מלך ישראל אל כי־קרא יהוה לשלשת המלכים האלה לתת אותם ביד־מואב׃ 14ויאמר אלישע חי־יהוה צבאות אשר עמדתי לפניו כי לולי פני יהושפט מלך־יהודה אני נשא אם־אביט אליך ואם־אראך׃ 15ועתה קחו־לי מנגן והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד־יהוה׃ 16ויאמר כה אמר יהוה עשה הנחל הזה גבים ׀ גבים׃ 17כי־כה ׀ אמר יהוה לא־תראו רוח ולא־תראו גשם והנחל ההוא ימלא מים ושתיתם אתם ומקניכם ובהמתכם׃ 18ונקל זאת בעיני יהוה ונתן את־מואב בידכם׃ 19והכיתם כל־עיר מבצר וכל־עיר מבחור וכל־עץ טוב תפילו וכל־מעיני־מים תסתמו וכל החלקה הטובה תכאבו באבנים׃ 20ויהי בבקר כעלות המנחה והנה־מים באים מדרך אדום ותמלא הארץ את־המים׃

21וכל־מואב שמעו כי־עלו המלכים להלחם בם ויצעקו מכל חגר חגרה ומעלה ויעמדו על־הגבול׃ 22וישכימו בבקר והשמש זרחה על־המים ויראו מואב מנגד את־המים אדמים כדם׃ 23ויאמרו דם זה החרב נחרבו המלכים ויכו איש את־רעהו ועתה לשלל מואב׃ 24ויבאו אל־מחנה ישראל ויקמו ישראל ויכו את־מואב וינסו מפניהם [ויבו־ כ] (ויכו־בה ק) והכות את־מואב׃ 25והערים יהרסו וכל־חלקה טובה ישליכו איש־אבנו ומלאוה וכל־מעין־מים יסתמו וכל־עץ־טוב יפילו עד־השאיר אבניה בקיר חרשת ויסבו הקלעים ויכוה׃ 26וירא מלך מואב כי־חזק ממנו המלחמה ויקח אותו שבע־מאות איש שלף חרב להבקיע אל־מלך אדום ולא יכלו׃ 27ויקח את־בנו הבכור אשר־ימלך תחתיו ויעלהו עלה על־החמה ויהי קצף־גדול על־ישראל ויסעו מעליו וישבו לארץ׃ פ