Brown-Driver-Briggs רַקָּה noun feminine the temple (of the head): Judges 4:21 וַתִּתְקַע הַיָּתֵד בְּרַקָּתוֺ, Judges 4:22; Judges 5:26 וּמָֽחְצָה וְחָֽלְפָה רִקָּתוֺ, Songs 4:3 = Songs 6:7 כְּפֶלַח הָרִמּוֺן רִקָּתֵךְ. Forms and Transliterations בְּרַקָּת֔וֹ בְּרַקָּתֽוֹ׃ ברקתו ברקתו׃ רַקָּתֵ֔ךְ רַקָּתֽוֹ׃ רקתו׃ רקתך bə·raq·qā·ṯōw berakkaTo bəraqqāṯōw rakkaTech rakkaTo raq·qā·ṯêḵ raq·qā·ṯōw raqqāṯêḵ raqqāṯōwLinks Interlinear Greek • Interlinear Hebrew • Strong's Numbers • Englishman's Greek Concordance • Englishman's Hebrew Concordance • Parallel Texts |